אפוסטיל

מקורו של המונח אפוסטיל (Apostille) הינו השפה הצרפתית ופירושו "אישור".

אישור זה ניתן על ידי בעל תפקיד מאת רשות מוסמכת של המדינה ומעיד על רשמיותו, מקוריותו ומקורו של המסמך. בעל התפקיד המאמת את נכונות החתימה על מסמכים אלו, יכתוב את תוארו על האישור הניתן על ידו.

נוטריון ואפוסטיל- האפוסטיל למעשה מאשר שלושה דברים:

1. כי הנוטריון אשר אישר את המסמך, אכן מוסמך כנוטריון על פי דיני המדינה המנפיקה את האופוסטיל.
2. מאמת את חתימתו של הנוטריון על המסמך.
3. מאשר את סמכותו של הנוטריון לאשר מסמכים נוטריונים.

אמנה אשר נחתמה בהאג בשנת 1961, ידועה גם כ"אמנת האפוסטיל". טרם אמנה זו, נדרש אדם לאמת תעודה ציבורית באותה רשות אשר הנפיקה אותה, לאמת את חתימת הרשות במשרד החוץ של אותה המדינה, ואף לאמת את חתימת משרד החוץ בקונסוליה של המדינה בה מבקש להציג את המסמך לבסוף.

האפוסטיל למעשה "חוסך" את שרשרת האימותים הנ"ל- ומספיקה רק חתימה אחת- במדינות אשר חתומות על אמנת האג זו. במדינות אשר אינן חתומות על אמנת האג, יש צורך בהליך המתואר לעיל.

ישראל, כמו רוב מדינות אירופה וארה"ב חתומה על האמנה. תקנות הנוטריונים, מסמיכות גופים מסוימים להמציא את האפוסטיל. גופים אלו הינם: משרד החוץ; רשם של בית משפט שלום; או עובד מדינה אשר מונה לצורך כך.

הלכה למעשה- מסמכים נוטריוניים מאומתים על ידי פקיד היושב באחד מאחד מבתי משפט השלום המצויים ברחבי הארץ, תעודות ציבוריות מאומתות על ידי משרד החוץ אשר נמצא בירושלים.