תקשורת בין מבוגרים

מאת עו"ד מירב מור

פתח דבר, שלמי תודות:

במהלך חודש מאי ש"ז נערכו מספר השתלמויות של חברי ארגון ה-IACP (להלן: "הארגון"). החברים בארגון שמו להם למטרה לנהל הליכים משפטיים בכלל, ובתחום המשפחה בפרט, בדרך שונה מזו המוכרת לנו היום. אין מדובר בהליך משפטי שעניינו "הוצאת הצדק לאור", אלא בהליך אשר עניינו מציאת הנכון לאותה משפחה, אשר ביקשה לנהל את ענייניה באמצעות אנשים בעלי הכשרה מיוחדת. צוות של מומחים, בוחן את המשפחה, כמכלול, מביא את האינטרסים של כל הצדדים (לרבות האינטרסים של ילדי המשפחה), ובודקת את כל ההיבטים הרלוונטיים למשפחה (לרבות ההיבטים הכלכליים), עובר ל"סדר חדש" (ואכן, גירושין הם "סדר" חדש במשפחה).
אין זה הליך של גישור, שבו מגשר אחד מסייע לצדדים (ההורים) לנהל משא ומתן כדי הגשת הסכם מאוחד לאישור בית המשפט; שכן לצד כל אחד מן הצדדים, עומדים המומחים אשר מביאים את האינטרסים שלו אל שולחן הדיונים.
יחד עם זאת, כמו הליך הגישור, המומחים מסייעים לצדדים לבנות דיאלוג, בשים לב לעובדה הבלתי מעורערת, כי הגירושין אינם גודעים את הדיאלוג, הם רק משנים את הנושאים עליהם ימשיכו הצדדים לשוחח עוד שנים רבות לאחר הגירושין.
לנושא חשוב זה הוקדש יום שלם במסגרת ההשתלמויות.
מר יובל ברגר, עשה את דרכו מקנדה הרחוקה, כדי להחכים את חברי הארגון בארץ ולכך כולנו חייבים לו תודה. אביא להלן הרבה משלו ומעט משלי.

המשמעות של ארגון התקשורת למבוגרים בהליך השיתופי:

כעקרון, אנשים במשבר אינם מחפשים שיתוף פעולה, אלא מקום אשר יכיל את הכאב שלהם. הרעיון של שיתוף פעולה אינו טבעי לאנשים במצב של משבר. גם אנשים המורגלים בדיאלוג ובשיתוף פעולה, הצד האפל של לוחמנות יבוא לידי ביטוי, אם לא בפגישה הראשונה, אז בפגישה השנייה או השלישית. שכן, כאשר המוח האנושי מרגיש מאוים, המחשבה הראשונית (האינטואיציה / האינסטינקט הבסיסי אומר) - להתגונן (הישרדות). לָצַד המתגונן, יש מעין "וטו", במחשבה, על כל אשר יאמר לו. כל ניסיון לשכנע אחרת מן האינטואיציה נדון לכישלון. במצב זה, כאשר הרעיון של שיתוף פעולה אינו טבעי (ואף מנוגד למחשבה הבסיסית, כאמור) - אין אפשרות לדבר על ה"נכון" לטווח ארוך.  כלומר, על הצוות המקצועי לסייע לצדדים לעבור ממצב של אינסטינקט לוחמני למחשבה על שיתוף פעולה, ופעולה (action) בשיתוף פעולה.
גם אם הזוג ידע ימים טובים, נקודת הזמן שבה בני הזוג בא בפני הצוות המקצועי היא "קצה הקרחון" של ימים מן הסוג ההפוך. מן המקום הזה קשה מאוד להראות צדדים מה החזון שהוא מעבר לכאב המידי. יחד עם זאת, כאשר יבין הזוג שהוא "תקוע" במקום של כאב, והוא ממש לא רוצה לראות את עצמו בעוד חמש שנים ממשיך בריב ומדון - אז יתחיל התהליך לנוע.

John Bowlby מביא תאוריה של "סוגי" תקשורת בין אנשים. לדידו, כדי להניע את תהליך הגירושין בשיתוף פעולה, עלינו "לאבחן" את "סוג" הטיפוסים אשר משתתף בו.
Mary Ainsworth , בדקה את "השורשים" של "הסיווג" הנ"ל במחקר שערכה, בהתבוננות על התקשורת שבין הורים לבין ילדיהם (עד גיל 14 חודשים). היא מצאה, שסוג התקשורת הנרכש בינקות יוטבע לכל החיים. מי שגדל בסביבה של תקשורת בטוחה, יפתח בעצמו "סוג" כזה של תקשורת עם בנה"ז; ומי שגדל בסביבה של תקשורת חרדתית יהא כזה ביחס לבת זוגו וכך הלאה.

בשנות השמונים, פותחו כלים לבחינת סוג התקשורת. כלים אלה עומדים לרשות הצוות המקצועי, אשר אמור לסייע לצדדים המבקשים להתיר את קשר הנישואין. הצוות המקצועי, אינו אמור "לשנות" את "סוגי" הטיפוסים שבאו לפניו. יש לזהות את הטיפוס וללמד את הצדדים איך לשתף פעולה. בכך מתמצאת חשיבותו של המאמר. לאנשים שונים, סוגי תקשורת שונה. יש "למיין", לאפיין, ולתת בידי הצדדים הרלוונטיים את הכלים הנכונים להם, בתוך התהליך.

Secure attachment - תקשורת בטוחה

"סוג" כזה של אנשים יהיה מסוגל לאזן בין המרחב האינטימי שלו לבין האוטונומיה האישית.  לכ-60% מן האנשים מן "הסוג" הזה, קל להתחבר. קל להם להיות תלויים באחר וקל להם להבין שהאחר תלוי בהם. הם לא חוששים מנטישה, ואינם חוששים מקרבה. הם תופסים את עצמם כאנשים חביבים ואהובים, אשר נותנים אמון באחרים, מסוגלים לחלוק את רגשותיהם ואינם נרתעים מלבקש עזרה. כבר כאן אנו מבינים, כי מדובר באנשים עם מיומנות תקשורת טובה ונכונות לפתור סכסוך על בסיס שיתוף פעולה בונה.

Anxious - Ambivalent - תקשורת חרדתית

אנשים אלו נוטים להגזים בחשיבות הקרבה והאינטימיות. הם חסרי ביטחון עצמי, עוסקים באופן אובססיבי בביטחון הרגשי אשר קיים (או לא קיים, לדידם) במסגרת מערכת היחסים הזוגית. אשר על כן, במערכת היחסים הזוגית שלהם הם יהיו תובעניים, תלותיים, קנאים, ולעיתים קרובות מציגים את בן הזוג כמסרב להתחייב. התלונות כלפי בנה"ז יהיו מן הסוג שלא אוהב אותם מספיק וה"אבל" ילווה אותם, גם אם קיבלו מבנה"ז עוד ועוד. כלומר, שום דבר אינו מספק והאמירות השגורות בפיהם תהיינה בנוסח של "האחר לא רוצה להתקרב כמו שאני רוצה" או "בנה"ז לא באמת רוצה להיות אתי".

Avoidant - תקשורת של הימנעות

אנשים אלו יציגו עצמם ככאלה המסתמכים בעיקר (או רק) על עצמם. הם לא מאמינים במערכות יחסים שיכולות להניב דבר טוב. לכן, תהייה להם נטייה להמעיט בחשיבות של יחסי קירבה, ובעצם האפשרות לקיום מערכת יחסים ארוכת טווח. הם מרגישים מאוימים מן הצרכים של הצד האחר, ובין היתר מן הטעם הזה, הם ימנעו מהבעת רגשות, ככלל, ואמפטיה, בפרט. הם ימנעו מאינטימיות, "ייבהלו" מגילוי עצמי ויכחישו רגשות של מצוקה, גם כאשר הם יחושו שהם נדחים (והם רגישים לדחייה במיוחד). הם בעלי נטייה לצבור כמות ניכרת של זעם.

אציין, כי לא בהכרח מי שהיה מ"סוג" הנמנע בילדות יהיה כזה בזוגיות. כעקרון יש יכולת להשתנות, לעבור מסגנון לסגנון ומשברים גורמים לכך. ספציפית לגבי הנמנע, מערכת יחסים זוגית אמורה "לטפל" בבעיותיו הנפשיות שלו, מעצם קיומה של הזוגיות. ככל שהמערכת הזוגית מזוהה כטובה, לאורך זמן - "סוג" האדם משתנה.

בעלי תקשורת בטוחה, יזהו את המשתתפים בתהליך כ"בעלי כוונות טובות". הם יוכלו לראות את האתגר אשר התהליך מציב בפניהם (כלומר, להתגבר על תחושת האיום אשר בסכסוך משום הביטחון הפנימי שלהם), להעריך את עצמם כמוכשרים להתמודד עם הסכסוך, יחילו על עצמם גישה קונסטרוקטיבית תוך מחויבות לאסטרטגיות בונות לצד היכולת להביע אמפטיה כלפי הצד האחר. הם יעזרו בתמיכה חברתית לגילוי עצמי, דיון והבנה הדדית. שיח בין צדדים בעלי תקשורת בטוחה יוביל לפתרון המשלב את עמדות שני הצדדים.

בעלי תקשורת חרדתית, יעריכו את הסכסוך במונחים של קטסטרופה. הם יתעכבו בשיח על הרגשות השליליים והמחשבות האובססיביות. החרדה האישית תבוא לידי ביטוי בתגובות לדברי הצד האחר, כאשר שום תמיכה חברתית לא תסייע ל"הוציא" אותם ממצב של תקיעות. השיח, מצדם, יהא מלווה בהאשמות, איומים ואלימות מילולית (ולעיתים אף פיזית). קשה להם לקבל דחיה או אי הסכמה עם העמדות שלהם. הם ישנו את עמדתם מהאשמה לכעס ויתלוננו שהם לא מקבלים מספיק "זמן אויר" להביע את עמדתם. תחושת הנטישה לא תכהה עוד זמן רב, גם לאחר "סיום" הסכסוך.

בעלי התקשורת של הימנעות, יבקשו להימנע אפילו מלהודות בעצם קיומו של הקונפליקט. שכן, הקונפליקט פוגע באוטונומיה ונותן ביטוי לרגשות מוכחשים. לכן, הם יבואו אל השיח מתוך "אסטרטגיה" מובנית מראש, ימעיטו מערכו של הסכסוך ומשמעותו, תוך זלזול בתלונות המשתתפים בו, על רגשותיהם. הם לא ייעזרו בתמיכה ו"ישמרו את הקלפים קרוב לחזה".
חוסר האמון שלהם יביאם לדחות פתרונות שיוצעו במסגרת התהליך.

מה קורה במפגש בין ה"סוגים" השונים של הנושאים ונותנים?

Secure – Secure

מן הדברים אשר הובאו לעיל מובן, כי במפגש בין זוג, אשר שניהם מן "הסוג" הזה, שיעור הגירושין נמוך יחסית, אך בהחלט קיים. בזמן המשבר (קבלת ההחלטה להתגרש), הצדדים "בשלים" עם ההחלטה ולכן כמות ההאשמות ההדדיות נמוכה. במסגרת התהליך הם יפגינו התייחסות לצרכים הרגשיים של הצד האחר, כבוד ורגישות. היכולת שלהם להתמקד בפן הרציונאלי של הדברים מאפשר להם להתמודד עם הכאב שבפרידה ובחינתו מול הסיכוי לעתיד טוב יותר בנפרד, בלי להיות עסוקים בהתנהגות הגנתית או להרגיש מאוימים.

במסגרת תהליך של גירושין בשיתוף פעולה, הם יוכלו להתמודד עם המידע החדש אשר נפרש לפניהם (בפרט הפן המשפטי שאיננו מורגלים לחשוב עליו כל עוד אנו נשואים), השפעת הפירוד על ילדיהם תוך הערכת התרומה המשמעותית של היועצים בתחום הנפש ובמיוחד התועלת שבנוכחות מומחה ילדים ומומחה פיננסי. משום אופיים של הצדדים התהליך יהיה קצר. שכן, הצדדים "בשלים" רגשית לסיום החיים המשותפים, הם תומכים אחד בשני ורואים בעצמם שותפים למרות הפירוד.

 

Secure - Avoidant

לא אחת, יוזם הגירושין יהא בעל התקשורת הנמנעת, ולוּ בכדי למנוע מעצמו את תחושת הנדחה. בתהליך הגירושין בני הזוג יגלו נסיגה רגשית, ואף פיזית. הנמנע יכחיש את הכאב וימעיט בחשיבות שבן הזוג נותן לצורך לרפא את הפצע הרגשי שנפער בו. הנמנעים ינסו לבוא עם "פתרונות" מהירים, גם אם אלו אינם ניתנים להשגה.
ה-Secure, לעומת זאת, יבקש לא למהר "לפרק" את המסגרת, ויאמין שניתן "לעבוד" על כך. אחר כך, הוא יקבל את עמדת הנמנע, ולא אחת, יהפוך נמנע בעצמו.
ההתייחסות לצרכים של הילדים (והחובות של ההורים, כפועל יוצא מכך), תהיה "באחריות" הצד ה-Secureשבין בני הזוג. בזמן שהוא ינסה לשוחח ולתכנן קדימה, ה-Avoidantיקטע את השיח ויראה בעצמו "מחויב" כלפי ילדיהם המשותפים "בנפרד" מן האחר.

למעשה, ה-Avoidantיבחר לנהל את הגירושין באמצעות הליך של גירושין בשיתוף פעולה, רק משום שהוא מזהה אותו כהליך מהיר וזול (מה שיענה על האסטרטגיה שלו), אך אסור "להיכנע" ויש להאט את התהליך. הוא יתקשה להבין את מהות הליך הגירושין בשיתוף פעולה. הוא יבלבל בין תפקידו של המומחה בתחום הנפש לבין תפקידו של הפסיכולוג. למרות שהנמנע יבקש "לוותר" על נוכחותו של המומחה, אין לאפשר זאת בקלות. על עורך הדין לשתף פעולה עם המומחה בתחום הנפש, כדי לתמוך בנמנע אשר יפגין חוסר סבלנות ויטען לחוסר התקדמות של התהליך. אסור לתת לנמנע להשתלט על התהליך.
בהליך שבו מעורב ה- Avoidant השתתפותו של מומחה ילדים מומלצת במיוחד, כדי להדגיש את המענה לצרכים הרגשיים של הילדים באמצעות שיתוף פעולה בין ההורים.
ה-Secureמן הצד השני, ירצה להיעזר במומחה הפיננסי כדי להרגיש בטוח.

Secure - Anxious / Ambivalent:

בזוגיות של Secure  עם  Anxious / Ambivalentהראשון מבטא את הדאגה בעוד השני מחפש טיפול. חסר הביטחון (The insecure ) ירגיש ננטש, המום וחסר יכולת להתמודד עם הפרידה. הוא יעשה כל שביכולתו כדי למנוע את הגירושין. ה-Secure, לעומתו, עלול להתנהג כ"נמנע", כאמור. התנהגותו של חסר הביטחון תרחיק אותו עוד יותר ממסגרת הזוגיות. התקשורת הבלתי סימטרית הזו, יביאו את ה- Secureלהימנע מכל שיח שעלול להתפרש כהיסוס ולחוסר רצון "לשמוע את הסוף...". למעשה, שני הצדדים ירגישו תסכול, משום התחושה של כל אחד מהם, כי ניסיונות חוזרים ונשנים להבהיר את עמדתם תזוהה על ידם, כחסרי תועלת.
למרות ששני הצדדים מודעים לצורך לדבר על הילדים, רק ה-Secure יכול לרתום את היכולת הרגשית שלו לצרכים ההוריים ולקחת אחריות הורית הולמת; ה- Anxious / Ambivalent לעומתו, עלול לחוות קושי בהבחנה: בין הקושי האישי שלו, לבין צרכי הילדים. לא אחת, הם יעשו "שימוש" במצוקה של הילדים כדי לנסות "להתחבר מחדש" לבן הזוג (להתלות בתואנה של "הילדים שלנו..."). כלומר, ישליכו את רגשות הנטישה האישיים שלהם על הילדים המשותפים.

המשמעות למסגרת ההליך של גירושין בשיתוף פעולה:

על צוות ה-D.C לבצע תאום ציפיות מן התהליך, בפגישה עם הלקוח (פגישה אחד לאחד), כדי להבהיר את סופיות הנישואין, כדי למנוע ציפייה מאיחוד / שיקום חיי הנישואין. על המומחה בתחום הנפשי לסייע לחסר הביטחון להתמקד במשאבים הפנימיים שלו, ולמתן ביטויים של קטסטרופה. ה-Anxious / Ambivalentינסה לטשטש את הגבולות בינו לבין הצוות אשר לצדו (המומחה בתחום הנפש ועורך הדין שלו), ויחשוד בחברי הצוות אשר לצד בנה"ז. במצבים כאלה, יש להעמיד את הלקוח, מיידית, על טעותו ולשוב ולהסביר לו את מהות ההליך בשיתוף פעולה, בטרם קיום פגישה משותפת עם הצד האחר והצוות אשר לצדו. כל כך, כדי להפחית את החשדנות. המשתתף ה-Secure עלול להרגיש שהצרכים הרגשיים שלו נדחים תחת התנהלות ה-Insecure אשר ינסה להשתלט על ניהול ההליך. אשר על כן, על צוות המומחים לשמור על המסגרת ו"להחזיר" את הצדדים "למסלול" סדר היום, אשר נקבע לכל פגישה ופגישה.

Anxious / Ambivalent - Avoidant :

"הרכב" זוגות מן הסוג הזה, יכול להוביל למאבק כוחני קשה. מדובר בחשדנות ותחושה שהאחר מפעיל מניפולציות ומביא לחוסר התקדמות של התהליך. התקשורת בין שילוב כזה של טיפוסים מערבת התקפות אישיות, למרות רצון כל אחד מן הצדדים לקיים דיאלוג ולהביע את עמדתו באופן שיחוש שהצד האחר מבין אותה, ולא כחולשה.
שני הצדדים חווים קושי בלקיחת אחריות הורית, ומערבים את הילדים במאבק הכוחני אשר ביניהם. ה- Anxious / Ambivalentעלול "להשתמש" בילדים כדי לקבל תמיכה רגשית,              ה- Avoidant "ישתמש" בילדים כדי להביא את הכעס והתסכול שלו בפני הצד האחר.
אין ספק ש"הרכב", כזה הוא חסר מיומנות בפתרון בעיות.

המשמעות למסגרת ההליך של גירושין בשיתוף פעולה:

אין ספק שלמקרים של "הרכב" כזה, צוות רב תחומי הוא חובה! למרות שהצדדים עלולים להביע התנגדויות לתהליך, "הרכב" זה נוטה שלא לעזוב אותו. בפועל, שני הצדדים יכולים לצאת נשכרים משירותי המומחה בתחום הנפשי, למרות שה-Avoidantיגלה התנגדות לכך. הצוות אמור לתמוך בצדדים החוששים מהפגנת כניעה, ולסייע בידם להגיע לפתרונות קונקרטיים ומעשיים למאבק שלהם. יש לסייע להם להתמקד במיומנויות תקשורת ולבחון מחדש את גורמי הסכסוך. יש להגביל את בחינת הצרכים הרגשיים של ה-Anxious / Ambivalent לתחילת הפגישה המשותפת עם הצד האחר והמומחים אשר לצדו, ולדבוק ב"סדר היום" אשר נקבע לפגישה משותפת זו, בלי לאפשר לו להוסיף עניינים אשר לא נקבעו מראש (ולא "עובדו" בפגישה נפרדת, מבעוד מועד, עם המומחה הרלוונטי המלווה את Anxious / Ambivalent , בתהליך).
גם מומחה ילדים חיוני, כדי להביא את קולם של הילדים על מנת לתת לקולם את המשקל הראוי.                       ה-Avoidant עלול לחוש "מאוים" משימוש במומחה כזה שהוא ניטראלי בעוד ה-Anxious / Ambivalent עלול לנצל לרעה את תפקידו של המומחה, ולערער את מעמדו (למשל, על ידי כך שיבקש המלצות, להבדיל מקביעות).
על צוות המומחים לגלות מנהיגות ולהבהיר שהתהליך מנוהל על ידי הצוות המקצועי בלבד, ובשים לב לכללים של ההליך השיתופי.

Anxious / Ambivalent - Anxious / Ambivalent

שילוב זוגי מן הסוג הזה הוא נדיר. אם בשלה מערכת יחסים בין "סוג" כזה של טיפוסים, בדרך כלל, הנישואין לא יחזיקו מעמד לאורך זמן. תקופת נישואין של שילוב זה רצופה בהאשמות, איומים בדבר גירושין. איום זה אינו, אלא ביטוי של פחד ותחושה של חוסר תשומת לב של בנה"ז. במסגרת התהליך, הרגשות האמביוולנטיים לגבי הפירוד באים לידי ביטוי בהאשמות וזעם עז (לעיתים, אפילו מלווה באלימות).
החרדה עשויה להכריע את התהליך במניעת יכולת לקבל החלטות בצורה רציונלית.
אחד הקשיים של המומחים בתהליך, נובע מאי היכולת של הצדדים (הזהים ב"סוגם") להבין את הצרכים של האחר, ולראות אותו כישות נפרדת מעצמו.
גם הילדים המשותפים נפגעים מחוסר התקשורת שבין ההורים ולעיתים הם נדרשים לתמוך רגשית בהוריהם. הדבר עלול לגרום לפילוג בין האחים.
תהליך של גירושין בשיתוף פעולה במקרה זה צריך להראות התקדמות ממשית (להראות לצדדים את היכולת לסיים את התהליך בצורה מהירה ויעילה).  

המשמעות למסגרת ההליך של גירושין בשיתוף פעולה:

ללא ניהול נחוש במיוחד של התהליך, על ידי הצוות, כמובן, ואף אסרטיביות כלפי הצדדים, פגישות משותפות בין בנה"ז עם הצוות המקצועי לא יצלחו. אשר על כן, אין למהר לפגישות המשותפות ויש למצות את הפגישות הנפרדות כדי לחזק את יכולת התקשורת של הלקוח, ואפילו לאמץ דרך דיפלומטית של פגישות "משותפות" בשני חדרים נפרדים (כלומר, הצוות המקצועי "מדלג" מחדר לחדר ומביא דברי הצד האחר). זאת, לאחר שכל צד קיבל את הלווי המקצועי המתאים ומרגיש שניתן להעביר את המטרות / עמדות שלו בצורה ברורה (הן המטרות האישיות, הן המטרות המשותפות - למרות החשדנות כלפי מניעי הצד האחר - והן המטרות של התהליך).
בכל מקרה, יש לעזור לצדדים להתמקד בפתרונות (להבדיל משיח בדבר האינטרסים). יש להנמיך ציפיות ולהבהיר ללקוח שאין לו "כלים" לשנות את אישיות בנה"ז. לכן, על הלקוח להתמקד בהתנהגות יעילה אשר תביא לפתרון הטוב ביותר עבור המשפחה.
החשדנות של טיפוס זה של לקוחות יביא אותו לבקש להחליף את אנשי המקצוע אשר אמורים ללוות אותו, עד שיהיה בטוח שהצוות המלווה אותו הוא "לצד שלו". בכל מקרה ראוי לציין, כי הוא יחוש מאוים מפני המומחים הניטראליים.

Avoidant - Avoidant

נישואין בין שני "טיפוסים" מן הסוג הנמנע נוטים להיות מרוחקים ומנוכרים. ברגע שאחד הצדדים הודיע על החלטה להיפרד - לא ייעשה עוד מאמץ לשקם את מערכת היחסים. לא אחת, הפירוד יהיה מלווה באלימות, למרות שרוב הרגשות לא יוצגו בגלוי. כלפי חוץ, תופגן חוסר אמפטיה ואף זלזול, אך במסגרת הסכסוך עצמו "הקרב" יכול להתלקח במהירות ולהסלים.

המשמעות למסגרת ההליך של גירושין בשיתוף פעולה:

סביר להניח ש"שילוב" כזה של טיפוסים יבחר בהליך של גירושין מהסיבות הלא נכונות. מהר מאוד מתבררת האשליה של יכולת הצדדים לפעול בשיתוף פעולה. בעבורם (ולדידם של הצדדים) המומחים בתחום הנפש "מיותרים", הם ממאנים לציית לייעוץ המקצועי שניתן להם (גם מעורכי הדין המיומנים אשר צמודים לכל אחד מהם), הם מקשיחים את עמדותיהם ויערערו על מעמדו של הצוות המשפטי, אשר יבקש מהם לעשות ויתורים.
למרות חוסר הרצון של הצדדים לקבל לווי של צוות מקצועי בתחום הנפש, יש לפעול לצירוף מומחים אלו, אשר יכולים לעודד את הצדדים לשינוי, להתנסות בהתנהגויות אחרות מאלו שהם מורגלים אליהם. הצדדים יהיו בעלי מוטיבציה לשנוי, בתנאי שירגישו שהשינוי יכול לתת מענה לצורך אישי של כל אחד מהם (לעצמו).
יהיה צורך לדרוש מהם למסור מידע רלוונטי ולמקד אותם בתהליך.
ילדיהם בהחלט יצאו נשכרים ממעורבות המומחה בתחום הילדים.