הבטחה ובטוחה

מאת עו"ד קארין מור

ברוח תקופת ה"צדק החברתי" נראה כי מגמת בתי המשפט לסייע לאזרח הקטן להלחם על זכויותיו במערכת הבנקאית נמשכת.
היות ובנקים נתפסים בעיני הציבור (הפרטי והעסקי) כגוף האמון על כספיו, נקודת המוצא היא שיש ליתן בגוף זה אמון מירבי. בתי המשפט מבינים עובדה זו, ובמקרים רבים מתייחסים לבנק כאל גוף "מעין ציבורי", ומחילים עליהן לא אחת נורמות המחייבות גופים שלטוניים.
בדיון שנערך בכנסת על הצעות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), נדונה הסוגיה לפיה העצמה הרבה אשר בידי הבנקים, מונעת מן הלקוח, במקרים רבים, את היכולת להתמודד עם הבנק כשווה בין שווים. ידוע כי ישנו פער ממשי בין כושר המיקוח של הלקוח לבין זה של הבנק. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) נחקק כאחד מן האיזונים בעניין פער זה.
כך למשל ניתן לראות בסעיפים 3 לחוק זה הרחבה של דיני ההטעיה לעומת דיני החוזים הרגילים וכן, את הרחבת חובת הגילוי בסעיף 5 לחוק.

בפסק דין שניתן לאחרונה נידונה שאלת תוקפה של ערבות אשר נחתמה ערבות מתמדת שאיננה מוגבלת בזמן ובסכום אשר נחתמה תחת הבטחה מפורשת של מנהל הסניף כי זו תהא לתקופה קצובה בלבד תחת שעבוד שיעבוד מקרקעין.

עובדות המקרה:
חברת מיראז' הינה חברת בניה, אשר בנתה פרויקט באשדוד (אותו ליווה בנק הפועלים), ולאחר מכן ביקשה להתחיל פרויקט בפתח תקוה. בנק מזרחי (להלן: "הבנק") העמיד לחברה ליווי פיננסי להקמת פרוייקט הבנייה בפתח תקוה (להלן: "הפרויקט"), כאשר חלק מהנתבעים (אשר היו במועדים הרלוונטים בעלי עניין בחברה, וחלק מהנתבעות הן נשותיהם של הנתבעים) חתמו על כתב ערבות לחובותיה של החברה ללא הגבלה בזמן ובסכום.
הוסכם עם הבנק כי הליווי לפרויקט יהיה בשיטת הליווי הפיננסי הסגור ושעבוד המקרקעין בפרויקט. הבנק העמיד לחברה, בין היתר, הלוואה בסך של 2.3 מיליון ₪ לתקופה של שלושה חודשים, ברם עובר לקבלת ההלוואה ועובר למועד הפרעון המוסכם, ננקטו כנגד החברה הליכים לאכיפת פסק דין אשר ניתן נגדה בגין חוב פסוק לבנק הפועלים, במסגרתם הוטלו עיקולים על דירות בפרויקט ואף מונה לו כונס.
לצורך העמדת ההלוואה הסביר מנהל הסניף כי כל עוד אין היתר בנייה והמקרקעין עדין לא הועברו לחברה ולא שועבדו לבנק – על  בעלי המניות בחברה יחד עם נשותיהן לחתום על ערבויות אישיות. ברם, הובטח על ידי מנהל הסניף כי ערבות הנשים וערבותו של בעל המניות תהינה בתוקף לתקופה קצרה-  עד לשעבוד הפרויקט. ברם, למעשה, הבנק החתים את אותם נתבעים על ערבות מתמדת שאיננה מוגבלת בזמן ובסכום וטען כי לאור מסמכים אלה עילת התביעה היא ערבותם של הנתבעים והראייה לערבות היא כתבי הערבות.
הנתבעים הצליחו להוכיח כי מנהל הסניף גילה דעתו, כי עם רישום השעבוד על המקרקעין בפרויקט לא היה מקום לתבוע את הנשים בגין חתימתן על כתב הערבות. תצהיר זה לא הוגש לביהמ"ש ולמעשה האזכור היחיד לעמדתו של אותו מנהל היה במסגרת תצהירו של הרפרנט מטעם הבנק, בו נאמר כי לאור עמדתו של מנהל הסניף לפיה היה סיכום בעל פה בינו לבין הערבים כי ערבות הנשים מוגבלת בזמן - הסכים הבנק למחיקת הנשים מכתב התביעה.
אותו רפרנט הסביר כי בבנק החליטו להגיש את התביעה כי לא היו בטוחים אם מנהל הסניף טעה או לא טעה: "אנחנו אמרנו נגיש תביעה כנגד כל הערבים אם יש טענות של הנשים הטענה תבדק בבית משפט" (עמ' 13 לפרוטוקול).
הנשים אכן נמחקו מכתב התביעה ימים ספורים לאחר שהוגשה התביעה נגד הבנק.
ולעניין זה נפסק- אין בעובדה כי בסופו של דבר נמחקה התביעה, כדי לגרוע מהמסקנה כי הבנק היה ער לחלוטין להגבלת ערבות הנשים על פי גרסתו של מנהל הסניף, לפני הגשת התביעה נגדן.
נפסק כי כאשר עומדת בפני האחראים בבנק להגשת התביעה עמדתו של מנהל הסניף הרלוונטי בבנק באשר לתוקפה של הערבות אשר ניתנה על ידי הנשים, אין כל מקום להגיש תביעה בניגוד לעמדה זו.
נקבע כי אין ספק כי הגשת התביעה כנגד הנשים נעשתה לפחות במצב בו היה ידוע לבנק בידיעה מלאה, כי מנהל הסניף אשר ערך את ההסכמים והחתים את הנתבעים על הערבויות - מאשר כי ערבותן של הנשים היתה ערבות מוגבלת וכי אין למעשה מקום להגיש את התביעה.
ביהמ"ש יצא מנקודת הנחה לפיה מנהל הסניף היה ער לכך שהבנק יתנה את מתן האשראי בערבות כל בעלי המניות, וכי לכן חיפש דרך להחתים גם את בעל המניות על  הערבות. דבר זה נעשה, בסופו של דבר,  תוך כדי מתן הבטחה חד משמעית כי הערבות תהיה לזמן מוגבל.
ביהמ"ש קבע כי אין מחלוקת כי חתימתן של הנשים על אותו כתב ערבות - אשר לפי ניסוחו הוא כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום ובזמן - נעשתה תוך הבטחה ברורה של מנהל הסניף כי מדובר בערבות מוגבלת אך ורק עד למועד שבו ישועבדו המקרקעין.
ביהמ"ש קיבל את עמדתם של הנתבעים אשר יוצגו על ידי עו"ד יואב אלשיך, על פיה החתמת הנשים יחד עם הגברים מתיישבת עם המסקנה כי מנהל הסניף התכוון להטעות את בעל המניות מלכתחילה, שכן היה ברור לו שאם רק אותו בעל מניות יחתום על כתב הערבות עליו תחתומנה יתר הנשים - ישמש הדבר ראייה ברורה לכך כי מעמדו כערב הינו כמעמד נשים.
תביעת הבנק כנגד בעל המניות נדחתה והבנק חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל  של 200,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסה"ד ועד מועד התשלום בפועל.
בתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי הנתבעים כנגד הבנק, הם טענו כי הבנק הגיש כתב תביעה חסר כל בסיס, לפחות כלפי בעל המניות והנשים כאמצעי של לחץ, וגם הטביע על מצחם אות קלון בתפוצה רבתי כלקוחות בעייתיים שיש להגביל את פעילותם.
אחת הנשים היתה עובדת בכירה בשתי חברות ושימשה כגזברית, לאחת מהחברות הבנק הודיע כי היא לא תוכל להיות בעלת זכות חתימה בחשבון היות והוגשה נגדה תביעה וזאת בטרם הגיע אליה כתב התביעה ומבלי לחשוף את העובדות ובכך גרם להעצמת התהיות והחששות בעניינה אצל אותה חברה בה עבדה.
היא טענה כי היא נפגעה קשות, שמה הטוב נפגע, והיא התבקשה ליתן הסברים בהנהלת החברה.
הבנק טען להגנתו כי היא קודמה בעבודתה ושכרה לא נפגע ולכן אין ספק כי האירוע עצמו פגע בה.
ביהמ"ש קבע כי יש לראות בהתנהלות זו כחלק מהגשת התביעה כנגד הנשים למרות ידיעתו הברורה של הבנק אשר נקבעה בפסה"ד, על פיה אין למעשה עוד תוקף לערבות הנשים.
ונפסקו לאותה אישה פיצויים בסכום של 200,000 ₪, בגין הגשת התביעה ללא הצדקה והפגיעה בעניין מניעתה מלהיות מורשת חתימה, ולאישה השניה נפסק סכום של 100,000 ₪ בגין הגשת התביעה ללא הצדקה.

נמצאנו למדים מפסק דין זה שאין סיבה לוותר, על אף הקשיים שמערימים אותם תאגידי בנקאות ענקיים, וחרף תקציבים בלתי נדלים שלהם, על סוללות עורכי הדין של אותם תאגידי בנקאות ענקיים, יש בתי משפט ויש משפט צדק.